ויקטוריה חנה / "ויקטוריה חנה" מוזר, לא קליט ואף מרתיע – כך עשוי להיחוות שיר של ויקטוריה חנה בפעם הראשונה שנחשפים אליו. אבל אם צולחים אותו, ומעמיקים לתוכו, הוא נחווה גם כמעניין, מאתגר ובעיקר מהמם בעוצמתו. אז גם מבינים שמדובר בטעם נרכש. לכן, ציוד חובה בפגישה הראשונה כולל פתיחות, סבלנות ואמונה. כבר שנים היא פועלת בשטח. אמנית קול, המתמחה בפירוק מילים עבריות וארמיות ליסודותיהן – אותיותיהן והברותיהן, ובהרכבתן מחדש עם המנגינות והצלילים שלה לכדי ראפ חדשני במרקם עתיק. יש לה […]

וורד 2017 "זאת רק שירה, לא"?, כך מסתיים השיר "מי ייקח את זה", באלבום "חצי סוגריים" של פדרו גראס, שם הבמה של עמית אולמן. "הטרובדור היומרני", הוא מכנה את עצמו בשיר הפתיחה, ושני הציטוטים הללו מסמנים אותו כיוצר שנע בין כישרונו לנעוץ סיכה בבלון שמגלם אותו לבין הניפוח העז של אותו הבלון, בו זמנית. אולמן – ראפר, שחקן, מוזיקאי ומשורר – הוא מחלוצי השירה המדוברת (ספוקן וורד) בישראל וממקימי "פואטרי סלאם ישראל" – גוף המארגן תחרויות ה"סלאם" (שירה מדוברת). הוא […]

יוצר אמיתי נמצא שם מתחת לתלתלים התדמית של נסים גרמה עושה לו עוול. הזמר המתולתל זכור בעיקר מכל ה"ולנו יש פלאפל", "נולדתי בראש העין", "מלך הקסטות"; "חבר של שמעון פרס", ומאגף הריאליטי של השנים האחרונות: "בוליווד" – שם כיהן כהפוגה הקומית. והנה העובדות: יוצר אמיתי נמצא שם מתחת לתלתלים. באלבומו העשירי, הנקרא בפשטות "10", גרמה מתגלה ככותב שירים ראויים וכמלחין טוב – ובשיר החותם את האלבום, "שיר למעלות" מתהילים – אפילו מלחין מצוין, עם לחן מורכב ועמוק ושירה קודרת, אפלולית, […]

מלכה בסמרטוטים מגיע לה יותר, לשרית חדד. "שרה שרה" – אלבומה ה-23 (!) של הזמרת, המשווק כאלבום מלא שמחה ואופטימיות – הוא בעצם מדכדך. קודם כול, בנושאים החוזרים על עצמם של השירים: אהבה נכזבת, זוגיות כושלת, רומן ארעי ובעיקר פרידות. לעיתים "היא" (כלומר גיבורת השירים המושרים כמעט כולם בגוף ראשון) זו שעוזבת, לפעמים היא הנעזבת. אסרטיבית או כנועה. בדיכאון-שיתוק טוטאלי או באופוריה מוחלטת. אף פעם לא עקבית. בשיר אחד – "זה לא בגללי", ולא חולפים שני שירים, וכבר – "איך […]

אולי זה מפתיע, אבל להקת "איפה הילד", הכה מזוהה עם תקופת השיא של הרוק הישראלי – שנות ה-90 – שכמו גוועה בתום אותו עשור, התאחדה כבר בשנת 2008. לא "איחוד עסקי", מלאכותי, שכל מטרתו היא התקמבקות לשם הופעות-להיטים. האיחוד היה אורגני, יצירתי ורציף, ומלבד המופעים הניב שירים חדשים ואלבום חדש, חמישי, שיצא ב-2012 – ולא הותיר אפילו שיר אחד לזיכרון הקולקטיבי. והנה אלבום נוסף, שישי, "מתוק בחשיכה" – שכמו אומר: אנחנו פה. לא כגחמה, אנדרטת הנצחה לנעורים המוזהבים של המאה […]

הו גאולה "הו שיר, לו יכולתי להתעופף ולשוב אל העבר, כמה שמח הייתי ומאושר. אליך מנסה אני כציפור מרפרפת להגיע, בכרכרת החלום של דמיוני הנמהר". התשוקה לעוף – בדמיונו הנמהר, בכישרון מילותיו, במוזיקליות שלו – תחושת החופש העזה – היא שגם המיתה את גאבור ארדש בן ה-13, ילד-משורר יהודי בהונגריה של סוף המלחמה. ב-31 בדצמבר 1944, ימים מעטים לפני שחרור בודפשט, הוא הרגיש שאינו מסוגל יותר. שקירות המחבוא הקלסטרופובי שבו הסתתר עם אמו, סבתו וסבו – סוגרים עליו. הוא ברח […]

מפעוטות, דרך ילדי גן וילדי בית ספר, ועד הילד שבכל מבוגר. מאז תהילת "הכבש ה-16" לא נצפה כאן גל כה איכותי – וכמותי – של אלבומי שירי ילדים מומלצים. הנה חלק קטן (מדי) מהם:   "שירים לבלה" / יובל מנדלסון באלבום הזה מכנה את עצמו מנדלסון (מלהקת "שייגעצ" לשעבר) "יובל המנוול", ולא בכדי: האלבום שכתב לבתו התינוקת (וששירים ממנו ביצע בתוכנית של גורי אלפי "היום בלילה") – רחוקים מלהיות שירים תמימים לפעוטות. מנדלסון אמנם פונה לתינוקת שלו בשירים, אבל הקשבה […]

עדיין פוגע עיניים שלי. "כשהשיר הזה יצא לרדיו בפעם הראשונה, עוד לא היה לי זקן לבן", חייך יהודה פוליקר על במת הבארבי. "מאז, עברו 30 שנה ויותר. לא יאומן איך שהזמן טס". גם לא יאומן איך שההופעה הזו טסה – רק התחילה, וכבר עברו שעתיים. "סתם" הופעה, כלומר בלי עילה מיוחדת כמו אלבום חדש להשיק או משהו למכור. כבר חמש שנים בערך, אחת לכמה חודשים, פוליקר מתמיד ב"משמרת לילה" – ליין ההופעות שלו בבארבי. הולך על בטוח – הופעה שכולה […]

"עוד שיר קצר אחד", הכריז תמיר אלברט על במת הבארבי במופע האיחוד של הג'ינג'יות. הקהל מחה. "זה תקליט קצר!, הזכיר אלברט. "מי שיודע לעשות חשבון, שיעשה חשבון". ובאמת, "ג'ינג'יות" – צמד ואלבום – היו קצרצרים, אך מורגשים היטב גם בשנות ה-90, תור הזהב של הרוק הישראלי עתיר הלהקות המצוינות. אמיר צורף ותמיר אלברט, יוצאי "נוער שוליים" ו"רוקפור" (צורף) ו"נושאי המגבעת" (אלברט) הקימו ביחד את "ג'ינג'יות" – להקה שנעצה ביקורת על לוח מוסווה בפאן אלקטרוני. להקת הסוואה עם עליצות בשם, בגרוב […]

טוב לנו יחד "הפנים שמחייכות הן מראות מעוקמות", שר יהלי סובול ב-1999 ב"סוס" – אלבום הסולו הראשון שלו. 2017, מועדון הבארבי: "המראות מאחורי הבר כבר לא מראות אותו דבר", כך הוא שר, הפעם ב"מהפכת הקטיפה" – הדואט היפה עם הגיטריסטית הנוכחית שלו, זואי פולנסקי. "לא מראות אותו דבר"? לעיתים דווקא נראה היה בבארבי ששנות ה-90 בעיצומן. סובול, במופע ההשקה של אלבומו "ריצות ארוכות" נראה כמו בשנים ההן, כולל בלורית השיער בצבע המקורי, לבוש במדי הבמה הרוקנרוליים השחורים גם הם – […]

היופי מזנק כבר מהשיר הפותח, "אור בצל". אביתר בנאי, באלבומו השישי, "לשונות של אש", לא משתהה. מנפשו לנפש המאזין, קולו הענוג מוטח, ומיד מתפשט ומכסה את כל המשטחים: לחנים, מילים, כאב – אין חציצה בין נפשו לנפש המאזין. על מה בכלל השיר הזה? לא ברור. אבל העמימות  היא חלק מהעניין, שהלוא ההוראות בשיר הן: "לא לנסות להבין". קולו המזוהה עדיין גבוה, זך ועדין עד כדי נדיפוּת, אבל לעיתים גם נשמע פחות פגיע מבעבר. משהו בו התעצם, אולי תוצאת השנים שעברו. […]

דרך המלך "בואו, נפתח לכם שולחן", הכריז דני סנדרסון בהשקת אלבומו "מכאן הדרך" במוזיאון ת"א (10.2). "מנה ראשונה – שירים מוכרים מהעבר, מנה עיקרית – האלבום החדש, ובסוף נגיש שלל קינוחים!". נדיר שבהופעה לכבוד אלבום חדש – מבצעים את כולו, לפי הסדר. נהוג להתחשב בקהל, שהשירים עדיין זרים לו, ולכן מגישים רק כמה דגימות חדשות, והשאר להיטים. סנדרסון הלך על הכול. גם שלאגרים, גם אלבום מלא, וגם קהל מאושר. אז איך גורמים לחומרים חדשים להיטמע בקלילות ברפרטואר המוכר? ראשית, מתמצתים. […]

רגע לפני השיר "כמה יוסי", אסף תלמודי – הקלידן והמפיק המוזיקלי של המופע ושל האלבום "היא הופיעה כמו הרוח" – סקר במהירות את הקהל. זה קרה קרוב לסיום ההופעה (ב-2.2.17), וכולם ישבו באופן מנומס ומתורבת, כמתבקש מהאולם – "היכל התרבות" בתל אביב. "טוב", הוא הכריז בחיוך, "תצטרכו לקפוץ במקום". הצלילים המוכרים התחילו להתנגן, והקהל נעמד – לא מתוך ציות, אלא פשוט בגלל שהמוזיקה הכריחה. ההיכל השליך את עניבותיו המטאפוריות כשצעקנו תוך כדי ריקוד עם ברי סחרוף ועם אהוד בנאי: "כמה […]

רדיו חזק "רדיו אינשאללה" הוא מופע לכל מי שמרגיש שהישראליות שלו הופקעה ממנו ורוצה לחוות אותה מחדש   ביום שבו קברו את מאיר בנאי, כשתחנות רדיו שידרו זו לצד זו את שיריו בהלם ובכאב, הייתה עוד תחנת רדיו ששרה שיר שלו. "השדים של הלילה יוצאים כבר לרקוד. הם נוגעים בי, נוגעים בך, נוגעים עוד ועוד. תני לי יד תני לי מקום אצלך בעולם", שרו ב"רדיו אינשאללה" – שהוא בעצם יותר מופע מאשר תחנת רדיו. למרגלות הבמה התערבבו דמעות של יופי […]

פואטיקה של אסתטיקה "בפירמידות של הלילה יש סימנים של נשיקות / על הצוואר ועל הבטן, על הפנים העדינות / אני רוצה לבוא למעלה, עד למרפסת התמימות" (מתוך "איך אתה יפה"). עשרים שנה אחרי אלבומו הראשון "מלטף ומשקר", עברי לידר – משופשף (אבל לא שחוק) מניסיון ומהתמחות בצליל מקצועני, עדכני ומלוטש – ממשיך לנהות אחר התמימות הראשונית. זהו כבר אלבומו העשירי, והוא חתום עליו עם עופר מאירי (מוזיקאי ו"מפיק על", והראש והלב של ההרכב "מטרופולין"). שניהם הלחינו, עיבדו והפיקו. לידר כתב […]

נפתח במספרים: "הכול עוד לפניי" הוא אלבומם השביעי של התקווה 6, שיוצא עשר שנים אחרי אלבומם הראשון. ה"מתמטיקה" של הלהקה מתבססת על נוסחת המשפחתיות. ההרכב הוא "משפחתי", גם בכך שמייסדיו – עמרי ושלי גליקמן – הם אחים, וגם בתכניו הישראליים, שמחים וקודרים כאחד. מה שמרתך ומלחים בשיריהם את העליצות ואת העצב אלה לאלה, הוא הצליל שלהם – רגאיי והיפ הופ, הפעם בעיבוד ובהפקת דני "פילוני" קרק. בהתאם לז'אנר, לעיתים עליצותם היא כסות למילים קודרות וגם ציניות ("ארץ ישראל את כל-כך […]

האש מתעתעת. הלהבות שפורצות מתוך השירה של עמיר בניון באלבומו ה-13 "מילה ברוח", נחוות בהתחלה כמטשטשות דקויות, כמשטחות הכול לעוצמה אחידה. בדומה למוזיקאית דקלה, מלכת הדרמה, גם אצל בניון, האקספרסיביות שלו לפעמים נראית ונשמעת גדושה מדי. אפשר לחוש את זה למשל בשיר "באמת", שבגדול, מדגים את הקלישאה על ההוא שאוהב אותה, אבל לא אומר את זה. אבל – מעבר לכך שהשיר הרבה יותר עמוק ומורכב מזה, בהאזנות הבאות לאלבום מתברר שדווקא ההפרזה הזו היא מושא להשתוקקות של המאזין. כמו באהבה. […]