הנה הוא דוקר את הרחוב במחט קהה. אני נזכרת במבנה ראשו שהיה בו מן העגול. זה הוא. תיכף ידעתי, אף שתחילה נראה לי מאחור. רזונו מקדמו בתנודיות רופפת. תחילה אשהה עליו ארוכות ואנזוף בי על היסוסי. אני משיגה אותו בקלות מדי. אותו רגע ידעתי שפנים אחרות יתגלו לי. ולא כך. איומות מדי בקלישותן, אך פניו. שלום. לא זיהה. זיהה. אותו רגע שאל נפשו אם ידעתי. יודעת, השיבה לו והביאה כהוכחה את מבטי. הניכור היה מלאכותי, משתתפת מדי. הסמקתי. קשים היו […]

המוזיקה הישראלית בוערת. להבותיה חזקות, אבל אינן אחידות בעוצמתן. וכך משגשגות כאן מוזיקה מצוינת ולצדה מוזיקה איומה ושתיהן מעורבבות במוזיקה אחידה בבינוניותה. באי סדר שכזה של צלילים חסרי היררכיה, מתבקשת מוזיקה מאזנת של אוטוריטה, רף גבוה של טעם טוב. ולא רק במוזיקה. גם במילים. מותו של אהוד מנור – כותב פורה ומרכזי בזמר העברי, העמיק כאן את החיסרון ביוצרים שכתיבתם אומנותם ושבכוחם להתאים מילים הולמות לטובי המלחינים והמבצעים. לתוך הרקע–קרע הזה, נכנס באופן מושלם "נפש תאומה", אלבום הסולו ה-19 של […]

אינני מחבבת את עונות המעבר. יש להן שמות יפים – אביב וסתיו, אבל הן פחות נחמדות בעיניי מתדמיתן. אביב מצטייר כנפלא שבעונות. לכאורה שמש קיץ לא שורפת, כי היא מעורבבת בקרירות חורפית. הסתיו הוא לכאורה מלנכוליות נעימה – הקיץ מתעדן לקראת סופו. למעשה, בישראל מדובר בעונות מבולבלות, לא החלטיות, אפילו אלימות ברצונן להוכיח מי שולט – החורף, שטוען: אני עוד כאן! והקיץ, שדוחף אותו: החוצה, עכשיו אני הבוס. והם הודפים זה את זה, מתקיפים בחום ובקור חזקים. לא סדירים. לא […]

אמילי קרפל, זמרת יוצאת חולון, התלוננה, תוך כדי סידור המיקרופון שלה והתאמתו למידותיה: "נורא גבוהים החולונים". אחר כך הביטה בשותף שלה לשיר ומלמלה: "מי היה מאמין שאני אהיה עם אפרים שמיר על הבמה? זה באמת כבוד גדול". שמיר לא נשאר חייב: "מי היה מאמין שבגילי, מישהי תרצה לשיר איתי"?, והוסיף: "בואו נשיר משהו שמח. שירים עבריים הם יפים, אבל בדרך כלל בא לך לתלות את עצמך אחריהם", והם שרו ביחד את "רוקד לכל הבנות" שלו. היא – הביעה את התפעלותה […]

כנגד ארבעה בנים-מוזיקאים דיברה התורה. אחד משורר, אחד מוחה, אחד דתי ואחד מסקרן. ויש גם אחיות – הלהקות הצבאיות לדורותיהן. כמו בכל שנה, גם הפעם, קבלו המלצות למוזיקה חדשה (וישנה) שתקסים לכם את הפסח. חג שמח. המשורר: שפי ישי, "גבר לא ידבר על כך", High Fidelity"" שפי ישי הוא מסוג היוצרים שמתבקש לערוך הפגנות מול ביתם ולצעוק: למה אתם לא מוציאים יותר אלבומים?! (אגב, באותה הזדמנות אפשר להפגין גם מול אשתו, יהודית תמיר, אם כי מתברר שבימים אלה היא דווקא […]

היוזמה להקדיש את פרויקט "עבודה עברית" לעוזי חיטמן היא מבורכת. חיטמן – יוצר מוכשר, פורה בהיקף יצירתו, אך צנוע באופן שבו הפיץ אותה – ראוי למחווה הזאת. ולמרות מוצדקותו של הפרויקט, מעיב עליו ענן מקומם: ההחלטה התמוהה לשתף בו אך ורק מבצעים מז'אנר אחד – מזרחי, ים תיכוני או כל הגדרה אחרת שפירושה המעשי: אין באלבום אף זמר ממוצא אשכנזי. העניין מקומם בעיקר לאור האהבה הרבה שחיטמן זכה לה בחייו, ושפורצת גם לאחר מותו, חוצה מגזרים ועדות. חיטמן אומנם כתב […]

חוות החיים "יש דברים רבים בחלד, שהזמן מיטיב איתם, ואני רק מייחלת להיות ביניהם, להיות כמותם", כך פותחת חוה אלברשטיין את אלבומה החדש, "ברוך הבא". כעבור שעה גדושה של האזנה, אפשר לומר שמשאלתה התגשמה: הזמן באמת מיטיב איתה. בשלותה ממש מתפקעת מתוך האלבום הלא פשוט הזה, התובעני באריכותו, בכבדותו ובדחיסותו. קולה – הגיבור הראשי בעלילה – מזכיר שהיא לא רק יוצרת, אלא קודם כל זמרת. שומעים בו את השנים והוא עמוק יותר הפעם בגווניו – מעשה אומנות של הבעות שמוסיפות […]

ה' אוז לעמו יתן מרתק עד כמה להיט ראשון מאלבום ראשון, משתלב באופן מושלם עם אלבום חדש, שנוצר אחרי עשרים שנות יצירה. קובי אוז ולהקתו "טיפקס" פרצו למוזיקה הישראלית עם "הרבי ג'ו כפרה" – שיר מחאה חריף שהומתק במנגינה מרקידה. כעשרה אלבומים אחר כך, חוזר ג'ו כפרה באלבום "מזמורי נבוכים" – הקולקציה החדשה של אוז בבוטיק המוזיקה היהודית האופנתית. לצד האגפים המחדשים שירים עתיקים (כמו אהוד בנאי באלבומו האחרון) ואלה שמעניקים לחנים חדשים לפיוטים (מאיר בנאי, ברי סחרוף ורע מוכיח, […]