הנה הוא דוקר את הרחוב במחט קהה. אני נזכרת במבנה ראשו שהיה בו מן העגול. זה הוא. תיכף ידעתי, אף שתחילה נראה לי מאחור. רזונו מקדמו בתנודיות רופפת. תחילה אשהה עליו ארוכות ואנזוף בי על היסוסי. אני משיגה אותו בקלות מדי. אותו רגע ידעתי שפנים אחרות יתגלו לי. ולא כך. איומות מדי בקלישותן, אך פניו. שלום. לא זיהה. זיהה. אותו רגע שאל נפשו אם ידעתי. יודעת, השיבה לו והביאה כהוכחה את מבטי. הניכור היה מלאכותי, משתתפת מדי. הסמקתי. קשים היו […]

המוזיקה הישראלית בוערת. להבותיה חזקות, אבל אינן אחידות בעוצמתן. וכך משגשגות כאן מוזיקה מצוינת ולצדה מוזיקה איומה ושתיהן מעורבבות במוזיקה אחידה בבינוניותה. באי סדר שכזה של צלילים חסרי היררכיה, מתבקשת מוזיקה מאזנת של אוטוריטה, רף גבוה של טעם טוב. ולא רק במוזיקה. גם במילים. מותו של אהוד מנור – כותב פורה ומרכזי בזמר העברי, העמיק כאן את החיסרון ביוצרים שכתיבתם אומנותם ושבכוחם להתאים מילים הולמות לטובי המלחינים והמבצעים. לתוך הרקע–קרע הזה, נכנס באופן מושלם "נפש תאומה", אלבום הסולו ה-19 של […]

אינני מחבבת את עונות המעבר. יש להן שמות יפים – אביב וסתיו, אבל הן פחות נחמדות בעיניי מתדמיתן. אביב מצטייר כנפלא שבעונות. לכאורה שמש קיץ לא שורפת, כי היא מעורבבת בקרירות חורפית. הסתיו הוא לכאורה מלנכוליות נעימה – הקיץ מתעדן לקראת סופו. למעשה, בישראל מדובר בעונות מבולבלות, לא החלטיות, אפילו אלימות ברצונן להוכיח מי שולט – החורף, שטוען: אני עוד כאן! והקיץ, שדוחף אותו: החוצה, עכשיו אני הבוס. והם הודפים זה את זה, מתקיפים בחום ובקור חזקים. לא סדירים. לא […]

אמילי קרפל, זמרת יוצאת חולון, התלוננה, תוך כדי סידור המיקרופון שלה והתאמתו למידותיה: "נורא גבוהים החולונים". אחר כך הביטה בשותף שלה לשיר ומלמלה: "מי היה מאמין שאני אהיה עם אפרים שמיר על הבמה? זה באמת כבוד גדול". שמיר לא נשאר חייב: "מי היה מאמין שבגילי, מישהי תרצה לשיר איתי"?, והוסיף: "בואו נשיר משהו שמח. שירים עבריים הם יפים, אבל בדרך כלל בא לך לתלות את עצמך אחריהם", והם שרו ביחד את "רוקד לכל הבנות" שלו. היא – הביעה את התפעלותה […]

כנגד ארבעה בנים-מוזיקאים דיברה התורה. אחד משורר, אחד מוחה, אחד דתי ואחד מסקרן. ויש גם אחיות – הלהקות הצבאיות לדורותיהן. כמו בכל שנה, גם הפעם, קבלו המלצות למוזיקה חדשה (וישנה) שתקסים לכם את הפסח. חג שמח. המשורר: שפי ישי, "גבר לא ידבר על כך", High Fidelity"" שפי ישי הוא מסוג היוצרים שמתבקש לערוך הפגנות מול ביתם ולצעוק: למה אתם לא מוציאים יותר אלבומים?! (אגב, באותה הזדמנות אפשר להפגין גם מול אשתו, יהודית תמיר, אם כי מתברר שבימים אלה היא דווקא […]

היוזמה להקדיש את פרויקט "עבודה עברית" לעוזי חיטמן היא מבורכת. חיטמן – יוצר מוכשר, פורה בהיקף יצירתו, אך צנוע באופן שבו הפיץ אותה – ראוי למחווה הזאת. ולמרות מוצדקותו של הפרויקט, מעיב עליו ענן מקומם: ההחלטה התמוהה לשתף בו אך ורק מבצעים מז'אנר אחד – מזרחי, ים תיכוני או כל הגדרה אחרת שפירושה המעשי: אין באלבום אף זמר ממוצא אשכנזי. העניין מקומם בעיקר לאור האהבה הרבה שחיטמן זכה לה בחייו, ושפורצת גם לאחר מותו, חוצה מגזרים ועדות. חיטמן אומנם כתב […]

חוות החיים "יש דברים רבים בחלד, שהזמן מיטיב איתם, ואני רק מייחלת להיות ביניהם, להיות כמותם", כך פותחת חוה אלברשטיין את אלבומה החדש, "ברוך הבא". כעבור שעה גדושה של האזנה, אפשר לומר שמשאלתה התגשמה: הזמן באמת מיטיב איתה. בשלותה ממש מתפקעת מתוך האלבום הלא פשוט הזה, התובעני באריכותו, בכבדותו ובדחיסותו. קולה – הגיבור הראשי בעלילה – מזכיר שהיא לא רק יוצרת, אלא קודם כל זמרת. שומעים בו את השנים והוא עמוק יותר הפעם בגווניו – מעשה אומנות של הבעות שמוסיפות […]

ה' אוז לעמו יתן מרתק עד כמה להיט ראשון מאלבום ראשון, משתלב באופן מושלם עם אלבום חדש, שנוצר אחרי עשרים שנות יצירה. קובי אוז ולהקתו "טיפקס" פרצו למוזיקה הישראלית עם "הרבי ג'ו כפרה" – שיר מחאה חריף שהומתק במנגינה מרקידה. כעשרה אלבומים אחר כך, חוזר ג'ו כפרה באלבום "מזמורי נבוכים" – הקולקציה החדשה של אוז בבוטיק המוזיקה היהודית האופנתית. לצד האגפים המחדשים שירים עתיקים (כמו אהוד בנאי באלבומו האחרון) ואלה שמעניקים לחנים חדשים לפיוטים (מאיר בנאי, ברי סחרוף ורע מוכיח, […]

  בלי הקדמות, ערן צור מכניס את המאזין היישר למסדרונות גבריותו בפתח אלבומו החדש "כל מה שאנושי". "נכון שאני גבר, גם אם מביטים על הצד הנשי", הוא משתף באינטימיות. שלוש שנים וחצי חלפו מאז אלבומו הקודם, "חותך בחתך הזהב" וקולו של צור ממשיך להישמע תשוקתי ואפלולי, עמוק ומטריד. תחושת אי נוחות מכוונת מקשה על ההליכה בשבילי האלבום. אפילו בשיר "מישהו מביט בי מלמעלה" – לכאורה שיר אמונה מעודד, צור מחצין את הצדדים המאיימים של ההשגחה הצמודה מגבוה. בשיר "אחת אחר חצות" […]

  הראל סקעת ניחן בנתונים הנכונים לייצג את ישראל באירווזיון – מראה נאה, קול טוב, אישיות בימתית נעימה והגשה רגשנית שהולמת את השואו ההמוני. נותרה בעיה אחת: השירים. הם עשויים השנה מחומרים ירודים במיוחד, והתאמתם לאירוויזיון גובלת בטמטום שערורייתי ובחוסר טעם. כיוון שכך, גם מבלי לשמוע את השירים של יריבותינו, ניתן לקבוע בוודאות כי אין שמץ סיכוי שישראל תנצח הפעם, ולמרבה הבושה הלאומית, השיר של סקעת – ובכלל לא משנה איזה מהם – ייבלע אי שם במקומות האחרונים. כל ארבעת השירים […]

  הסיפור של אדם, חיים כהן במקור, נכתב בשפה של אגדות: תהילה פתאומית עם שלל סממניה – מעריצות נסערות על רקע הוויזואליות הקולנית של שנות ה-80; סמל מין, שנמשך אל בני מינו, אבל מנוע מלגלות את ה"סוד", שאולי לא במקרה היה שמו של אלבומו הראשון; הצלחת ענק שבצידה תסכול עצמי ותחושת זיוף, שניסיון אמנותי להכחיד אותה, באמצעות יצירה חדשה, נענה בהתעלמות, שגרמה להיעלמות. ולבסוף, הפרק הנוכחי של הסיפור: קאמבק מסקרן עם אלבום חדש, שביעי במספר, בשם "רגעים קטנים", שהופיע בצמוד […]

"זה קורה לי פעם בכמה שנים, הרדיו מנגן צלילים לא מוכרים… זה משהו טרי, משהו חדשני" – כך נפתח "6", אלבומם השישי של "הדג נחש". בניגוד למתואר בשיר, באלבום הזה אין חדשנות. חלפו כבר הימים שבהם לשיר היפ הופ בעברית היה סנסציה. כיום, בין השאר בזכות "הדג נחש" עצמם, הסגנון המוזיקלי הזה הפך להיות מקובל ונפוץ. עם זאת, למרות שהצלילים שלהם נשמעים מוכרים, "הדג נחש" ממשיכים להישמע מצוין, כי הם אומנם משופשפים, אבל לא שחוקים, ובהחלט מיומנים. במילים שלהם זה […]

  "יש לך ריח של אלוהים", שרה מיכל גבע בשיר "פה השמש" מאלבום הבכורה שלה, הנושא את שמה. כמו הדימוי הזה – עז, נועז ומעז לחרוג מאוצר המילים הפשטני המאפיין כרגע את המוזיקה הישראלית, כך גבע – יוצרת חדשה עם נוכחות מחדשת. אישיותה המוזיקלית מקרינה רעב, שבזמן האחרון נוטה להיעדר מהאלבומים העכשוויים, כשאת מקומו ממלאות זחיחות ושביעות רצון עצמית – אויבות החידוש. קולה של גבע הוא כלי הולם להבעת הרעננות הפראית הזאת, והוא מרגיש בבית בטונים הגבוהים והנמוכים. יש בו […]

  יש פרדוקס בשם של אביהו, שהוא גם שמו של אלבום הבכורה שלו. מצד אחד, מדובר בשם פרטי בלבד, נטול שם משפחה, כלומר בלי תזכורת לאביו, שלומי שבת. מצד שני, "אביהו" נשמע כמו  "אבי הוא…" – ובדמיון כבר משלימים את החסר. בקיצור, ההשוואות הן כנראה בלתי נמנעות מראש, אבל ברגע ששומעים את קולו של הבן, מבינים שלפחות מבחינה ווקאלית, אין קשר בינו לבין אביו. מדובר בקול רך, עדין ונטול חספוס, שכמו נועד להשתלב בז'אנר "הגבר הרגיש והרומנטי". שמות השירים, מאשרים […]