משיח שוב בא השריף חזר לעיירה – זאת תמצית תחושת ההקלה כשהחלל מתמלא בצלילים הראשונים של "זום". זהו אלבום האולפן ה-13 של שלום חנוך (לא כולל אלבומי אוסף, אלבומי הופעות, אלבומי "השלושרים" ו"תמוז" והאלבומים עם אריק איינשטיין), ואל ההאזנה הראשונה התלוו חששות. שהרי חנוך כיוצר כבר מזמן הופקע מתוך עצמו והפך לאייקון ישראלי, שבימים אלה מעטרת אותו הילת גילו – 70. עם זאת, שיאיו היצירתיים התחוללו כבר מזמן, והברק התעמעם באלבומיו האחרונים. באלבומו הקודם, "המקרה והטעות", שיצא אשתקד, הביקורות ציינו […]

"סיפור אופטימי", כך נקרא אלבומה החמישי של דיקלה, אבל מי שהשם מטעין בו ציפיות למהפך שמח ביצירתה הנתפסת כ"כבדה" – יתבדה. השם הוא אירוני, מטעה במתכוון. שיר הנושא, למשל, מספר אמנם על חיים טובים, אבל של אנשים אחרים; ו"איזה כיף" הוא שיר קינה (הכיף התרחש בעבר); אפילו השיר היפהפה הפותח, על מציאת אהבה, נקרא "בדידותי הנהדרת". ושוב דיקלה מעתירה את המוזיקליות הססגונית שלה – ערביות מושפעת מאום כולתום ומפריד אלאטרש וגם משירי פופ מערביים, שרה קינות ומשתוללת בחפלות שלעתים מילותיהן […]

פתאום, באמצע ה"נה-נה-נה" הלעגני ב"אהובה הקטנה" – השיר שכתב אופיר בר עמי על הילדה הדחויה שכשמה לא היא, העור נדקר מצמרמורת אמיתית. סוף אוגוסט. הופעת שישי בצהריים בזאפה ת"א. "איפה הילד" בפעולה. הופעת עמידה צפופת קהל. הכי זיעה. ואז, הצמרמורת הזו. חמי רודנר כמו תמיד הסולן הבלתי מעורער והבסיסט, אסף שריג ואופיר בר עמי בגיטרות, ואסף (בובי) מרוז המתופף – היו כאן כבר מהאלף הקודם, שותפים בכירים בתור הזהב של הרוק הישראלי, ששיאו בשנות ה-90. הם התקדמו מלהיט ללהיט – […]

גשמי ברכה "שום דבר אינו פשוט", מתעוות קולו של שלומי ברכה בצורמנות אלקטרונית וחוזר על עצמו שוב ושוב כמו מנטרה. זה קורה ב"ארץ עיר" – השיר החותם את "מאדים ומחוויר" – אלבום הסולו השני שלו אחרי שתיקה ממושכת. הראשון, "צ'אפלין צ'ארלי", יצא בשנת 2003. אז מה קרה בין שני האלבומים? שום דבר אינו פשוט, זו כנראה חלק מהתשובה. חלק אחר, מובן יותר, שייך ללהקה שלו, משינה, שבדיוק בתקופת אלבומו הראשון חזרה לפעילות. ברכה הוא כידוע אחד מעמודי התווך שלה, וכתב […]

"ברוכים הבאים למדורת השבט", הכריזה עלמה זהר, והוסיפה שפעם (לא יאומן!) "לא היו בעולם טלוויזיות, ואנשים התכנסו ליד המדורה להתחמם ולשמוע סיפורים". צהרי שישי בזאפה ת"א ומול תפאורת מדורה ישבו ילדים והורים וצפו בזהר מבצעת את "פלא" – אלבומה לילדים, שהפך למופע. את האתגר, להעביר את שירי האלבום – המקסים – לבמה, זהר עברה בטבעיות ובחן. גם ככה יש לאלבום אוריינטציה אינדיאנית/אפריקאית/מזרח-רחוקנית/שבטית, וכל שנותר לה היה להיכנס לגרוב, לרקוד יחפה, לעטות פאת אפרו ענקית, בגדי אינדיאנית ותלבושת קיסרית סינית (לכבוד […]

ברכת שלום   הכל חדש אצל שלום גד. שם אלבומו החדש, וגם מצב הצבירה התמידי של יצירתו. וזה מוזר, כי לפעמים נדמה שהחל מ"סוף המדבר" – אלבום הסולו הראשון שלו, החוגג עשרים, גד שר את אותו שיר עצמו. מקור התחושה הוא ביציבות, בהתמדה ובעוצמה של צבע קולו העדין, בלחנים המלודיים, בשירתו שלפעמים נחווית כמו חזנות, בחזון שלו ובמילים המקוריות, המזככות והמתריסות להתעורר ולחשוב. אבל עדיין, הכל חדש, משום שגד לא חוזר על עצמו. במהלך השנים, השיר שלו – המצטבר למכלול […]

"הגולה" הוא כבר אלבומו ה-12 של דודו טסה, שהחל את דרכו המוזיקלית כילד פלא בן 13 עם אלבום ראשון. מאז, הוא מתמיד לצעוד בנתיב היצירה שלו, משכלל אותו ומתפתח לתוכו. אלבומו הנוכחי (שהפיק עם ניר מימון) הוא עוד נדבך בהפיכתו לאחד המוזיקאים החשובים בישראל – בוודאי אחד המעניינים שבהם. בימים אלה, של קיטוב, פילוג וגזענות – "הגולה" הוא הפסקול המתבקש, המאחה. מיזוג של הטוב שבכל אחד מהעולמות – המזרחי והמערבי, בלי לבטל אף אחד מהם ב"כור ההיתוך" המוזיקלי. הצלילים הערביים […]

שלום חנוך ושרית חדד / "איך זה את" (מילים ולחן: שלום חנוך) במקור – שיר ששלום חנוך כתב לאריק איינשטיין באלבומם המשותף "מוסקט" משנת 1999. בהווה, חנוך הפך אותו לדואט במובן הקלאסי – שיר אהבה בין גבר לאישה, כשהוא בתפקיד הגבר, ולתפקיד האישה ליהק את שרית חדד. בהתאם לכך, העיבוד (שגם במקור נטה ליוון) הופך לפופ מזרחי נפוץ. ניכרת כימיה בין השניים – המקצועניים-משופשפים הללו, וגם ניכר שכיף להם לשיר ביחד, אך אין די בכך. מתקבל זמר ים-תיכוני שגרתי, שנשמע […]

הכי לא צפויות הן ההופעות הצפויות. זמר ותיק ומשופשף, אשר באין לו אלבום חדש או פורמט חדש "למכור", הוא הולך על בטוח וזורק לקהל דובדבנים ממרומי הקצפת של יצירתו רבת השנים. זהו? אפשר לסמן V  ולאכסן את ההופעה הזו בתיקיית תהום הנשייה? לא במקרה של יהודית רביץ בהופעתה האחרונה (9.7.16) בזאפה ת"א. ראשית, באופן לא צפוי – נדיר ביותר בכל הקשור להופעות  בישראל – ההופעה התחילה לגמרי בזמן, והדיוק הזה לא נראה מקרי. הוא השתלב בהרמוניה עם יוצרת מוקפדת, שמכבדת […]

אווירת סיוט עם מפרצי תקווה שנתיים אחרי "ערימות של חלומות" – אלבום הבכורה של היוצרת הצעירה טל פוגל, היא מוציאה את אלבומה השני, "אל החצר הגדולה". נכון, רובכם אינם מכירים אותה, וזאת לא אשמתכם המוחלטת. אם כדי להיחשף למוזיקה חדשה אתם עדיין נזקקים לתחנות הרדיו, הרי שרובן ממשיכות להעדיף להיטים בטוחים של מוזיקאים ותיקים. פוגל משתייכת לסצנה הבאר-שבעית, הרוחשת כבר יותר מעשור עם מוזיקאים מוכשרים ומוערכים כמו דויד פרץ, נדב אזולאי, יוחנן קרסל, טל אורן, יולנטה, להקת מריונטה סול (שפוגל […]

זאפה ת"א. על הבמה שבעה נגנים מתמסרים לנגינה. הסקסופוניסט גיא דגן מנווט סולו יפהפה, ראשון מתוך רבים. העיניים ננעצות אל מרכז הבמה וחונות על כיסא בלתי מאויש, שעליו מונחים שני בקבוקי מים קטנים, משקה מהביל בכוס חד פעמית, מגבת לבנה קטנה ודף עם סט-ליסט. המתח נבנה בהדרגה על-ידי הנגנים המצוינים, עד שבתזמון מושלם מתייצב ישי לוי, שללא הקדמות פותח בשיר "עוד היום" (מוש בן ארי). לבוש בג'ינס ובטריקו פשוט – יותר תלבושת של רוקיסט ישראלי מצוי מאשר של חבריו לז'אנר […]

"מת לשמוע קול מפורסם… להיות מפורסם" –  כך, כבר לפני עשרים שנה, לכד יוסי בבליקי בשירו "המלך האחרון של עולם הבידור" – משב שמאז כבר הפך לסופת תאוות-ידוענים. שנות ה-90, להקת "פונץ'", שבבליקי יסד עם שלום גד – הולמת ברדיו עם "ונדמה שישוב" המסתורי, "עדינה" ("חייל אמריקאי במיטה"), "אני מאוהב בבחורה מבת ים" ועוד להיטים. אבל אש הערגה שפורצת מבבליקי ומגד – סודקת את הלהקה עד לפירוק (באופן זמני) ובוראת אלבומי סולו לשניהם ביוני 96' – התחלה של קריירה נפרדת […]

הפרוע: דוד לביא / "דוד לביא" צריך להיות מגלומני כדי להוציא אלבום ראשון ששמו הוא השם שלך, אבל דוד לביא לא מהסס. כבר בעונה התשיעית של כוכב נולד הוא "סומן" כפייבוריט של רבים. קול עשיר, אישיות מסקרנת (דתל"ש), שירים משלו והתייצבות במקום השני – יצרו רף ציפייה, והנה הוא פורע את השטר. פורע גם במובן של מפזר – כי "דוד לביא" האלבום אינו אחיד ברמתו. רוב השירים מזניקים רוק עוצמתי, שנבנה לאט ובחוכמה וטווח קולי מרשים, כולל שימוש בפלצט (למשל […]

"בן אדם, מה אתה כותב? אתה כותב את נפשך", שואלת-עונה ירונה כספי ב"דדלוס ציפור" – שיר הנושא של אלבומה החדש. יותר משש דקות קברטיות יפהפיות, שבהן המילים הארס-פואטיות של המשורר עזריאל קאופמן חוקרות את המוטיבציה של המעשה המשונה הזה – יצירת יצירה שמכוונת לנסוק לגבהים, שם השמש כבר תמיס את כנפיה, כפי שעוללה לאיקרוס, בנו של דדלוס מהמיתולוגיה היוונית. כספי מכוונת גבוה ב"דדלוס ציפור" – אלבום הסולו השישי שלה, המוקדש כולו לשירי משוררים (לא בפעם הראשונה. גם באלבומה הרביעי, "מאפייה […]

קשה להיות הבטחה, ומארינה מקסימיליאן תמיד הייתה כזו. מזינוקה אל התודעה, בעונה החמישית של "כוכב נולד" – מקסימיליאן הקסימה – בכריזמה פרפרמורית ובשפע קולי ססגוני ויצירתי, שמושתת על השכלה מוזיקלית קלאסית בנוסח הסובייטי. המקום השני שאליו הגיעה היה עמדת זינוק, תקווה למימוש גרנדיוזי – לא פחות מזה, והמון אשראי של סבלנות מצד הקהל. והיא נזקקה לאשראי הזה. במשך שנים הבליחה בשירים, בהופעות ובפרויקטים מוזיקליים, אבל לא פחות גם במשחק כישרוני בסדרות טלוויזיה ("תמרות עשן", "חשופים", "ילדי ראש הממשלה" ועוד) ובדוגמנות. […]

איו הוא אחד מירחיו של כוכב הלכת צדק. גון שטחו חום-צהבהב כי מתחוללת בו פעילות געשית רבה. "איו" הוא גם קטע אינסטרומנטלי ב"ליקוטים" – אלבום הסולו התשיעי של ברי סחרוף, וצילום של איו מהווה את עטיפת האלבום ואת החוברת. הכותרת "ליקוטים" מטעה – צנועה, סתמית משהו, מעידה על שאיפה לייצב את הארעי וליצור זיקה משותפת בין שירים "מפה ומשם". היצירה, השופעת אלקטרוניקה ותכנותים מוזיקליים מנכרים, אכן מקרינה זמניות, נדודים וכל מה שהוא ההפך מבית; אבל סחרוף מתעתע באמצעות שם האלבום, […]

ב"שלום לך דודי" – הקהל ברדינג 3 בנמל ת"א כבר היה על הרגליים, וגם ברי סחרוף, שעד אז (שיר שמיני) ישב גם הוא על כיסאו, פצח בריקודים. המילים העתיקות והמליציות – שָׁלוֹם לְךָ דּוֹדִי הַצַּח וְהָאַדְמוֹן, שָׁלוֹם לְךָ מֵאֵת רַקָּה כְּמוֹ רִמּוֹן" שכתב שלמה אבן גבירול והלחין מוחמד וואהבי, הושרו בטבעיות על-ידי הנוכחים, כאילו לא חלפו כמעט אלף שנים מאז כתיבתן בתקופת תור הזהב של יהדות ספרד. המופע "אבן גבירול, אדומי השפתות" אינו חדש. בשנת 2009 סחרוף ורע מוכיח הוציאו […]

שמם הולך לפניהם שנת 2012 נפתחה בכנסת בדיון של ועדת השרים לענייני חקיקה. ב-1.1.12 היה דחוף לח"כים זבולון אורלב ומירי רגב להביא בפני הוועדה תיקון בהצעת חוק השמות, ולפיו תישלל הזכות מהורים להעניק שמות "יצירתיים מדי" לילדיהם. מה נחשב יצירתי מדי? איך קובעים את זה?, ובעיקר – מי קובע? ואיך בדיוק אוכפים את זה (או אולי – עוקפים את זה?)? התשובות לשאלות אלה לא התבררו מעולם, מפני שבסופו של דבר, ההצעה הנ"ל הייתה כנראה ביזארית מדי אפילו בשביל חברי הוועדה, […]